גת הוא צמח ממשפחת הקטניות שגדל בעיקר באזורים הטרופיים של מזרח אפריקה וחצי האי ערב. מזה מאות שנים הוא תופס מקום מרכזי בתרבות ובחברה של עמים רבים באזורים אלו. המסורת של לעיסת עלי הגת כדי להפיק ולצרוך את חומריו הפעילים היא מנהג עתיק יומין שעובר מדור לדור, אך בצד החשיבות התרבותית והפופולריות הגדולה של צמח זה, עולות גם סוגיות בריאותיות, חברתיות ומשפטיות מורכבות הקשורות אליו. מאמר זה יבחן את התופעה של צריכת הגת על היבטיה השונים ויסביר גם על מיץ גת – יתרונות וחסרונות.
מקור המנהג של לעיסת הגת והתפשטותו
קיימות גרסאות שונות לגבי ראשית השימוש בגת. אחת האגדות מספרת על רועה עיזים מתימן ששם לב שעדרו התמלא מרץ לאחר אכילת עלים מעץ מסוים. הוא טעם מהעלים בעצמו, חווה תחושה מוגברת של ערנות ובטחון, וכך החל המנהג. אך הסברה המקובלת כיום בקרב חוקרים היא שלעיסת גת החלה באתיופיה ומשם התפשטה לתימן במאה ה-13. ההוכחה המוקדמת ביותר לכך היא אזכור של מנהג לעיסת הגת במכתב של איש דת לשליט תימן מאותה תקופה, לפני כן אין עדויות לשימוש בגת בתימן.
כיום צמח הגת גדל במספר מדינות, כולל אתיופיה, תימן, קניה, אוגנדה, מדגסקר, טנזניה, קונגו, דרום אפריקה, סומליה ואפילו אפגניסטן. בעוד שמאפייני הגת, כמו טעמו וחוזקו, תלויים גם בתנאי האקלים והקרקע באזור הגידול, הוא שומר על מקומו המרכזי בתרבויות רבות.
אופן הצריכה המסורתי והמודרני
המסורת של לעיסת גת היא בדרך כלל עניין חברתי. באופן מסורתי, במיוחד בתימן, גברים מתכנסים בקבוצות למפגשי לעיסה הנערכים באחר הצהריים ונמשכים עד הערב. הם מתיישבים בחדר ייעודי על כריות נוחות, מנהלים שיחות ולועסים בין 100 ל-200 גרם עלי גת טריים כל אחד. האווירה מתחילה קלילה אך הופכת רצינית ושקטה עם השפעת החומרים הפעילים. נשים גם צורכות גת, אך לרוב בנפרד ובמידה מתונה יותר, בעיקר נשים מבוגרות נשואות.
אך דפוסי הצריכה משתנים. האופי החברתי והטקסי של מפגשי הלעיסה פינה במידה רבה את מקומו ללעיסה לאורך כל שעות היום, תוך כדי עבודה, נהיגה או שיחה. למשל, נהגים רבים באתיופיה לועסים גת בזמן הנסיעה, והדבר נתפס כמעט כנורמה. כיום בישראל נהוג לצרוך את הגת גם בצורה של מיץ, מעין חליטה שמפיקים מהעלים, ובאתר גת עקיבא תוכלו לקבל פרטים נוספים בנושא זה.
היקף השימוש בגת ומשמעויותיו
הגת הוא ללא ספק התמכרות לאומית בתימן. על פי הערכות, כ-90% מהגברים ו-70% מהנשים במדינה לועסים גת באופן קבוע. אפילו ילדים רבים מתחת לגיל 12 נוהגים כך. התופעה כה נפוצה עד שכ-60% מהאדמה החקלאית בתימן מוקדשת לגידול גת – במקום לגידול מזון, וזאת במדינה שסובלת ממחסור חמור במזון ורעב. זהו מצב מדאיג מאוד מבחינה בריאותית וחברתית-כלכלית. יש הטוענים שצריכת הגת תורמת לעוני ולהזנחת המשפחה בחברה התימנית.
החומרים הפעילים והשפעותיהם
האחראים העיקריים להשפעה הפסיכואקטיבית של עלי הגת הם אלקלואיד בשם קאתינון ותוצרי הפירוק שלו – קאתין ונוראפדרין. הקאתינון, הנחשב המרכיב החזק ביותר, פועל על המוח בצורה דומה לאמפטמין ומעורר את מערכת העצבים. כשלועסים את העלים, ריכוז הקאתינון בדם עולה ומביא בשלב הראשון לתחושות אופוריה, ערנות, מרץ מוגבר וביטחון עצמי. זהו השלב החברתי והדינמי יותר של ההשפעה. בהמשך, המשתמש שוקע בהרהורים, מדיטציה ושקט. בשלב השלישי, עם דעיכת ההשפעה, עשויים להופיע גם תחושת דכדוך, עצבנות, נדודי שינה, חוסר תיאבון ואף פרנויה. ההשפעות נמשכות בין 4 ל-6 שעות, תלוי בכמות שנצרכה.
למרות שריכוזי החומרים הפעילים בגת נמוכים יותר מאשר בסמים מעוררים אחרים בגלל האופן ההדרגתי של הצריכה, הגת גורם בכל זאת לשינויים משמעותיים בתודעה ולהשפעות מצטברות.
מעמד חוקי ודילמות
קיימת שונות רבה במעמד החוקי של גת בין מדינות ותרבויות שונות. ברוב העולם המערבי כמו אירופה וצפון אמריקה, וגם במדינות כמו מצרים וסעודיה, גת מוגדר כסם לא חוקי. הסיבות לאיסור הן החשש מההשפעות השליליות על בריאות הציבור, על הכלכלה ועל הסדר החברתי. לעומת זאת, במדינות המזרח אפריקאיות והערביות המרכזיות בהן הגת הוא חלק מהתרבות, ולמשל בתימן, באתיופיה ובסומליה לא קיימות הגבלות או איסורים על צריכתו. גם בישראל עלי הגת עצמם חוקיים, אך לא הקאתינון המופק מהם. ההגבלה נקבעה בעקבות מקרי הרעלה חמורים מצריכת גלולות "חגיגת" המכילות ריכוז גבוה של קאתינון סינתטי שמקורו מגת.
המצב החוקי משקף את הדילמה המוסרית סביב גת. מצד אחד, זהו מרכיב מרכזי בזהות התרבותית של עמים רבים עם מסורת עתיקה. האיסור עליו נתפס כזלזול וכפייה מערבית. מצד שני, לנוכח הנזקים והקשיים שתוארו, נדרש פיקוח ציבורי. גישת ביניים יכולה להיות חינוך והסברה על צריכה בטוחה ואחראית יותר לצד הגבלות חלקיות.
לסיכום בנושא מיץ גת – יתרונות וחסרונות
התופעה המרתקת של צריכת גת מדגימה את המפגש בין מסורת לבין סוגיות בריאות, חברה וחוק בעולם המודרני. היא משקפת את המתח שבין זכויות הפרט והקהילה לבין אחריות המדינה לשלום הציבור. ייתכן שבעתיד, מחקר מעמיק יותר של מנגנוני הפעולה של צמח זה יוביל לפיתוח שימושים רפואיים מועילים בחומרים הפעילים שבו, בדומה לצמחי מרפא אחרים. בינתיים, האתגר הוא למצוא את האיזון הנכון בין מימוש החירות התרבותית לבין שמירה על בריאות וחוסן החברה, באמצעות חינוך, הסדרה ודיאלוג פתוח.
המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.
